מה זה גיל המעבר? תהליך, תקופה, או נקודת זמן – כל מה שצריך לדעת

בואו נשים את הקלפים על השולחן, או יותר נכון – את ההורמונים על השולחן.

מה זה גיל המעבר הזה שכולם מדברים עליו?

האמת, כששואלים את השאלה הזו, זה מזכיר קצת את הדיון על ביצה ותרנגולת. מצד אחד, אומרים לנו שגיל המעבר הוא שלב שבו המחזור החודשי נעלם לתמיד – וואו, איזה שחרור!

מצד שני, לא מדובר ביום מסוים שבו קמים בבוקר, שותים קפה, ואומרים, "אה, היום זה היום. מנפאוזה, נעים להכיר".

אז מה זה באמת? נקודה בזמן? תקופה? או תהליך מתמשך?

ובכן, החדשות הטובות: זה תהליך, והחדשות הפחות טובות (או לפחות המאתגרות): זה תהליך. אם דמיינת רכבת הרים של הורמונים, את לא רחוקה מהמציאות.

נקודה בזמן? יותר כמו פאזל שהתבלגן!

כשמישהו אומר "מנפאוזה" בקול דרמטי, אפשר לדמיין איזה רגע מכונן שבו הכל משתנה.

אבל בפועל, זה לא קורה ככה. גיל המעבר הוא תהליך שמתחיל הרבה לפני "היום שאחרי" המחזור האחרון. הגוף מתחיל לאט לאט להוריד הילוך, כמו מכונית שמתקדמת לעבר רמזור צהוב (אבל לפעמים מרגישה שתקועה ברמזור אדום לנצח).

אם תרצי תאריך מדויק, הרופאים יגידו שהמנפאוזה היא הנקודה שבה עברה שנה שלמה מאז המחזור האחרון שלך. שנה. בלי אורחים מפתיעים. בלי כאבים. אבל זה רק הקצה של הקרחון. מה עם כל הזמן שלפני זה, כשהגוף מתחיל את התהליך שנקרא "פרה-מנפאוזה"?

תקופה? לגמרי. אבל איזו תקופה?

הפרה-מנפאוזה, למשל, היא כמו המסיבה לפני המסיבה. ההורמונים מתחילים לשחק מחבואים: האסטרוגן עולה ויורד בלי שום קשר לשום דבר, הפרוגסטרון מנסה לעקוב אבל מתבלבל בדרך, ובינינו – אנחנו הנשים נשארות עם כל ה"בלאגן" הזה.

תקופה זו יכולה להימשך כמה שנים טובות, ובמהלכה את עלולה למצוא את עצמך שואלת:

"למה אני מזיעה באמצע הלילה כמו אחרי ריצה מרתון, כשכל מה שעשיתי היה לישון?"

"איך יכול להיות שאני כועסת על השלט של הטלוויזיה?"

"ולמה פתאום אני רוצה לבכות מפרסומת לגבינה?"

מזל שזה נגמר בשלב מסוים, כי אין כמו לגלות מחדש את השליטה בגוף שלך... בערך.

תהליך מתמשך? קצת כמו סדרת טלוויזיה ארוכה במיוחד.

אפשר לומר שגיל המעבר הוא "הסדרה" שאנחנו לא בחרנו לצפות בה, אבל היא כבר כאן, ואין כפתור "דלג על הפרק".

לכל אישה יש "סדרה" שונה: יש כאלו שזה ייגמר תוך שנה-שנתיים, ויש כאלו שחוות את הגלים של גיל המעבר במשך עשור. כן, עשור. כמו "חברים", אבל עם הרבה פחות צחוקים והרבה יותר גלי חום.

המעבר הזה, בין הגיל הפורח לגיל החדש, הוא לא קל. הוא מציב שאלות – לא רק על הגוף, אלא גם על מי שאנחנו.

ובואו נדבר רגע ברצינות

אם נצחק על זה בצד (ובואו נודה שזה קצת מצחיק), זה גם הזמן שבו אפשר להתחבר לעצמנו מחדש. זה זמן לשאול:

איך אני רוצה לחיות את השנים הבאות?

איך אני יכולה לתמוך בגוף שלי (כי בואו נודה, הוא עושה הכי טוב שהוא יכול)?

ואיך אני יכולה לשמור על חיוך, גם כשאני מרגישה שזה התהליך הכי מאתגר בחיים?

אז מאיפה ולאן עוברים?

במקום לחשוב על גיל המעבר כעל "סוף", כדאי לדמיין אותו כעל "מעבר". את עוברת לעולם שבו אין יותר דאגות על מחזור חודשי, שבו יש לך הזדמנות להכיר מחדש את עצמך – הפעם בלי כל ה"רעש" מסביב.

בתרבויות מסוימות, גיל המעבר נחשב לשלב הכי עוצמתי בחיי האישה – שלב שבו היא הופכת למורה, למדריכה, ולמקור חוכמה לקהילה שלה. אז למה שלא נתחיל לאמץ את זה גם אצלנו?

והכי חשוב: לצחוק על זה יחד!

כי אם כבר לעבור את גיל המעבר, לפחות שיהיה עם חיוך. ואם את מרגישה שאת צריכה עזרה – בתזונה, בניהול הסימפטומים, או פשוט להבין מה קורה – זכרי שאת לא לבד.

ועכשיו תורך לשתף: איך את רואה את גיל המעבר – כאירוע, תקופה או מסע חיים?